|
אחד הנתיבים היעילים בתהליך השחרור פנימי, הוא עבודה עם החלק בתוכנו שאותו אין לנו חופש להיות. לכל אחד יש לפחות "מישהו" או "מישהי" אחת כזאת. יש אנשים שאין להם חופש להיות אגואיסטים, או אטומים, או ביקורתיים. יש את אלו שאין להן את החופש להיות רעות, או נבזיות, או אגרסיביות.
למאמר המלא...
|
|
יום אחד, לפני עשרים או שלושים או ארבעים שנה חטפנו זבנג מהמציאות. משהו מכאיב קרה, והכאב היה קשה מנשוא. כנראה, שלאחר אותה חוויה החלטנו החלטה לא-מודעת ש"לעולם לא ניתן לעצמנו לעבור את הזוועה הזאת שוב בעוצמה שכזו". אם כך הוא הדבר, אז אולי על מנת להשתחרר, על מנת לפגוש את האני האמיתי שלי ולמוסס את מערך ההתניות שלי – אולי כל מה שאני צריכה הוא רק להסכים לחוות, להסכים לחוש כאב – ואז כל המערך יתמוטט כמו מגדל קלפים?
למאמר המלא...
|
|
בכל סוג של עבודה פנימית אנו משקיעים את מרצנו בשחרור דפוסים, תפיסות, וזיכרונות מכאיבים שנצרבו בנו. וזה כמובן נתיב חשוב והכרחי. סביר להניח שבלי עבודת הניקיון הזאת לא נגיע לשחרור פנימי. אבל מה עם הדפוסים שנוצרים ברגע זה? ומה עם אלו שיתהוו מחר בבוקר? אני מציעה להתחיל לבדוק מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה מהיום הזה.
למאמר המלא...
|